<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית רביעי שער שני</h1>
<h2>דף יא:</h2>
עוד שם כתב החכם מי שהוא חשוד וכו'. אמר הכותב חפץ הרוצה לחלוק לכל דבר מביא לכלל טעות. דודאי אם אינו חשוד למה שאין הרבים רגילין להקל בו אעפ"י שהוא מיקל בדבר שהרבים מקילין בו, מפקידין אצלו אותו דבר בעצמו ולא חיישינן לחילופי שאינו חשוד לא לגזול ולא להחליף, ואין זה קרוי מומר לאותו דבר שהוא שמיקל בדבר זה אינו בעיניו כעובר וכמומר לזה, והיינו דאסיקנא בפ"ק דחולין (ו', א') ובגיטין פרק הניזקין (ס"א, ב') דלחלופי לא חיישינן משום דבדמאי הורגלו רבים להקל ותנן בשלישי של מס' דמאי (מ"ד) המוליך חיטיו לטחון הכותי ולטחון עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית, לטחון הנכרי דמאי, המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשרו' ולשביעית אצל הנכרי כפירותיו, ר' שמעון אומר דמאי. וכל שכן חשוד באיסורין דרבנן כאוכל גבינה של נכרים וכבר כתוב זה בחבור בארוכה ובביאור רב, אבל אם היה חשוד לגזלה אין מפקידין אצלו כל דבר שיש לחוש לחלופי איסור שהוא נוהג בו ואפי' לחלופי דמאי, וכדאמרינן התם השתא מגזל גזלה חלופי מבעיא וכן אם חשוד בדבר כגון לנבלות וכיוצא בזה אין מפקידין בידו אותו דבר אם הוא של תורה עד שיהא בו ב' חותמות ואם של דבריהם בחותם אחד וכמו שכתוב בחבור בביאור רב. ומה שכתב דמה שכתב המחבר בחב"ית וחמ"פג שלא כשיטת הירושלמי, לא ידענא מאי קאמר ואולי כתב שלא בהשגחה. ויתר הדברים שכתב שם בחותם אחד ושני חותמות לרבנן ולרבי אליעזר אין ממש בדבריו וכבר כתבתי כל זה בארוכה בבית היין בס"ד, וכן השבתי בארוכה במה שכתב בענין מפתח וחותם ואיני צריך לכתוב עוד כאן.
<h2>דף יט:</h2>
עוד שם עוד נראה מדברי החכם בענין תשע חנויות וכו'. אמר הכותב הוא חלים והוא מפשר שהמחבר לא על חנות אחת מוכרת בשר נבלה בידוע אמרה דאעפ"י שזה לא ידע שיש כאן חנות מוכרת בשר נבלה כיון שלקח משם מן הקבוע לקח, והמחבר לא כתב כן אלא בשנמצא שם ספק טרפה או אפי' ודאי טרפה לאחר שלקח שזה לא נולד לנו במקולין עד לאחר שקנה זה וכל מה שלקח מתחלה, ולאחר שפירש נולד לנו הספק הזה אם לקח מן הטרפה או מן הכשרה מותר, דזה כנמצא הוא, דמאי שנא מתשע חנויות דודאי מי שלקח מן הקבוע לקח אלא שלא נולד לנו הספק בעודו בקבוע אלא בפירש ומשום כך מותר, ואעפ"י שידענו בבירור שלקחו מי שלקחו מן הקבוע שאין בשר נמכר בעיר אלא במקולין, וכן פירשו רבותינו הצרפתים בתוספותיהם גבי ההיא דאמר וכי בשביל שוטה שעשה שלא כהוגן נאבד את המקולין. עוד שם עוד כתב דחתיכה חשובה כו'. אמר הכותב כבר כתבתי למעלה שזה לא שמענו מעולם לאחד מן הראשונים ואיך סתם כל חזון ולא פירשו לנו. ועוד כי ראויה להתכבד בה בפני האורחים מצד חשיבות הוא שחשובה היא כיון שראויה להתכבד בה, ואם כן אפילו עכשיו חשיבותה עליה, וכדבר שבמנין בחבילי תלתן דמצד חשיבותן אינן בטלין וחתיכה הראויה אף היא חשובה היא אפילו בחיותה שיבשלנה ויתכבד בה בפני האורחין.
<h2>דף לו.</h2>
עוד שם עוד כתב החשוד לאכול גבינה של נכרים כו'. אמר הכותב איברא נראין דבריו לפשטן יותר מדברי המחבר אעפ"י שנראה שלא כיון יפה לטעם אישתמוטי דקאמר, ואני אסייע דבריו מתוך הירושלמי דגרסינן התם (ה"ד) על ההיא מתניתין תני אמר ר"י אפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח לי ואני אתן מעות א"ר יוסי מאי טעמא אני אומר אחר קרוב מצא לקח ממנו. דתנן התם התקבל לי גטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר' אלעזר אוסר מיד מאי טעמא דר' אלעזר אני אומר אחר הדלת מצאו, אתיא ר' אלעזר כר' יוסי ור' יוסי כר' אלעזר דר' יוסי רובה דר' אלעזר ולא מודה ר' אלעזר שאם אמר לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום, וכה אפילו אמר לו מאיש פלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח מפלוני ואני נותן מעות ע"כ בירושלמי. ומכאן נראה דלרבנן דוקא באומר לו מאיש פלוני קח לי ור' יוסי פליג אפילו בהא עד שיאמר אני נותן מעות, ועדיין אני אומר שנראין דברי המחבר דאפי' תמצא לומר דלרבנן אי אמר מעצמו מנאמן או מפלוני נאמן קניתי לך אינו נאמן, לא אמרו שאינו נאמן אלא באומר סתם מאיש נאמן קניתי לך ואי נמי מאיש פלוני שהוא נאמן, לפי שבאלו אפשר להשמט שאפילו בדקו אחריו ומצאו ממי לקח או אפילו בדקו אחר אותו פלוני שאמר עליו שהוא נאמן וימצא שאינו נאמן, יכול הוא להשמט ולומר לדידי נאמן הוא וכדאיתא בהדיא בבכורות בשלהי פרק כל פסולי המוקדשין (ל"ו, א'), דאקשו ארישא דהא מתניתין אמאי אינו נאמן, לרב יהודה דאמר דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר ודחו התם אית ליה לאשתמוטי עלי דידי המוני הוה מיהימן. ולא כמו שיראה ממה שכתב דמצי לאשתמוטי כיון דמנפשיה קאמר, דנראה שרוצה לומר דמצי לאשתמוטי ולומר מאיש נאמן לקחתי והלך לו למדינת הים. ומ"מ אם יחד לו אדם שהוא בודאי מוחזק לכל בנאמן למה לא יהא נאמן והא הכא מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ולית ליה לאישתמוטי ולא משקר, והא דקתני מאיש פלוני הרי זה נאמן לאו דוקא בשאמר לו משלח מאיש פלוני קנה לי, אלא כל שייחד המשלח או השליח איש ידוע מוחזק ונאמן, נאמן דלא משקר כל היכא דליכא לאשתמוטי. ועוד נראית ליה ראיה גמורה על זה מהא דגרסינן בבכורות בשלהי פרק כל פסולי המוקדשין (ל"ו, א') אמר רב יהודה נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו, מאי טעמא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר. ואותביה רב שזבי מהא מתניתין דדמאי האומר למי שאינו מומחה על המעשרות קח לי ממי שהוא מעשר אינו נאמן. אמאי כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, ודאי התם דאית ליה לאישתמוטי עלי דידי המוני מהימן, סופא ודאי מסיעה ליה מאיש פלוני נאמן הרי זה נאמן ודחינן התם כיון דאית ליה תובע מירתת, כלומר כיון שהזהיר ליקח מאותו הפלוני הנאמן מירתת שלא לשנות וכן פירש שם רש"י ז"ל. ואמרינן תו התם (ל"ו, ב') אמר רב יהודה בר אבא מנא ליה ליהודה אנא קבעתיה בגידול וגידול קבעה בדידיה הכי אמרינן לה נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו בסורא מתנו כלישנא קמא בפומבדיתא מתנו כלישנא בתרא, והלכתא כלישנא קמאי. אלמא מסקנא דהא שמעתא דמלתא דעבידא לאיגלויי לא משקר כרב יהודה וכדסייעיניה מסופא דמתניתין דדמאי. והא דדחינן שאני התם כיון דאית ליה תובע מירתת, ליתא אלא בין אמר לו משלח מאיש פלוני הנאמן קח לי ובין אמר שליח מאיש פלוני המוחזק בנאמן לקחתי לך נאמן דלא משקר, וק"ו מבכור דרב יהודה.
